<h1>רבינו ברוך ב"ר שמואל ספרדי מארץ יון — ב"מ</h1>
<h2>דף כב.</h2>
[ב"מ ע' ע"א] ניזלו בתר שבקייהו. כלומר יתומים שאוכלים דבר שאינו שלהם יוליכם הקב"ה אחר אביהם שעזבם, דכתיב [ירמי' מ"ט] עזבו יתומיך וגו', כלומר יהי רצון שימותו.
<h2>דף כג:</h2>
[ב"מ קי"ג ע"ב] ופריק תנאי היא, בתוספת ב"מ דנזיקין [פ"י ה"ג]. שליח ב"ד שבא למשכן נכנס לביתו וממשכנו ולא ימשכננו דברים שעושין בהן חיי נפש ונותן לו מטה לישב עליה לאכול ואחרת לשכב עליה כדי שיהלך ארבע אמות ומצע לעשיר ומטה ומפץ לעני, כלומר אלו יניח, ואם ימצא דבר אחר נוטל, ואם לאו לא יטול. ולו הוא דיהבינן מטה, אבל לא לאשתו ובניו. כדרך שמסדרין בערכין כך מסדרין בבעל חוב. פירוש, ערך סידור בערכין כתיב [ויקרא כ"ז] (אומר) איש כי יפליא [לנדור] נדר בערכך נפשות, וכולה פרשה עד ואם מך הוא מערכך [שם]. והיכא דאמר איניש מבן עשרים שנה עד בן ששים ערכי עלי נותן חמשים שקל כסף. אם אין לו החמשים, נכנסין בביתו ומסדרין כל נכסיו, ומניחין לו מהן הראוי לו, והשאר תופסין אותו, דכתיב [שם] על פי אשר תשיג יד הנודר וגו'. והיכי עביד סידורא, כדתנן בערכין [כ"ג ע"ב] פרק שום היתומים. ואע"ג שאמרו חייבי ערכין ממשכנין אותם, נותנין לו מזון שלשים יום וכסות שנים עשר חדש ומטה מוצעת וסנדליו ותפליו, אבל לא לאשתו ולא לבניו. אם היה אומן נותנין לו שני כלי אומנות מכל מין ומין. חרש נותנין לו שני מעצדין ושני מגירות. רבי אליעזר אומר אם היה איכר נותנין לו צמדו, חמר נותנין לו חמורו. ואמרינן עלה, מאי טעמא, אמר קרא ואם מך הוא מערכך, החייהו מערכך. לו, אבל לא לאשתו ובניו. הוא מערכך, אבל לא אשתו ובניו מערכך. יש גורסין מסדרין ומפרישין שמניחין לו דברים סדורים וידועין ויש גורסין מסרדין מלשון [איכה ב'] שריד ופליט, ויש גורסין מסדדין, מלשון [ישעיה כ"ח] יפתח וישדד אדמתו.
[ב"מ קי"ד ע"א] והילכתא מסדרין בבעל חוב, דגמר מיכה מיכה מערכין, כתיב בערכין ואם מך הוא מערכך וכתיב גבי בעל חוב וכי ימוך אחיך וגו' אל תקח מאתו נשך וגו'.
